נקבה
נפרד
זכר נסמך
(כאשר ש"ע מיודע)
אַחַת
ֹשְתַּיִם
ֹשָלֹש
אַרְבַּע
חָמֵֹש
ֹשֵֹש
ֹשֶבַע
שְמוֹנֶה
תֵֹּשַע
עֶשֶׂר
אַחַת-עֶשְֹּרֵה
ֹשְתֵּים-עֶשְֹרֵה
ֹשְלֹש- עֶשְֹרֵה
אַחַת-
ֹשְתֵּי-
ֹשְלֹש-
אַרְבַּע-
חֲמֵֹש-
ֹשֵֹש-
ֹשֶבַע- (אבל: שְבַע-עשרה)
שְמוֹנֶה-
תֵֹּשַע- (אבל: תְּשַע- עשרה)
עֶשֶׂר-
אחרי 11 אין הבדל בין נפרד לנסמך
נפרד
אֶחָד
ֹשְנַיִם
ֹשְלֹשָה
אַרְבָּעָה
חֲמִֹשָּה
ֹשִֹשָּה
ֹשִבְעָה
ֹשְמוֹנָה
תִֹּשְעָה
עֲשָׂרָה
אַחַד-עָשָֹר
ֹשְנֵים-עָשָֹר
ֹשְלֹשָה- עָשָֹר
זכר נסמך
(כאשר ש"ע מיודע)
אַחַד-
ֹשְנֵי-
ֹשְלֹשֶת-
אַרְבַּעַת-
חֲמֵֹשֶת-
ֹשֵֹשֶת-
ֹשִבְעַת-
ֹשְמוֹנַת-
תִֹּשְעַת-
עֲשֶׂרֶת-
אחרי 11 אין הבדל בין נפרד לנסמך
זכר
במספר מונה אנו מונים, כלומר סופרים את מספר העצמים. בעברית יש להתאים את המין הדקדוקי של המספר המונה לזה של שם העצם, בדיוק כפי שמתאימים את המין הדקדוקי של שם התואר אל שם העצם.
לדוגמה: חמישה ספרים, חמש מחברות כמו ספרים גדולים, מחברות גדולות.
במספר המונה קיימת תופעה מעניינת:
הצורן המציין את מין הזכר הוא -סָה (שלושָה, ארבעָה, שבעָה, עשרָה). לעומת זאת, מין הנקבה הוא ללא צורן (שלוש, ארבַּע, שֶבַע, עשֶׂר). דווקא בנקבה הצורן הוא "אפס", וזאת צורת היסוד של המספר המונה.
מה קורה בכל השמות האחרים בעברית?
בשמות העצם ובשמות התואר הסופית -סָה מסמנת דווקא את צורת הנקבה (ילדָה, חתולָה, גדולָה, ירוקָה, רחוקָה). כלומר, במספר המונה המצב הוא הפוך מן המצב הרגיל בשפה.
מספר מונה
ממספר 2-10 יבוא השם הספור ברבים.
למשל: שלושה אחוזים (ולא *שלושה אחוז), חמישה שקלים.
ממספר 11 ומעלה ניתן לומר את השם הספור הן ביחיד והן ברבים
למשל: אחד עשר טון, שלושים ושלושה דונם.